תושבות יקרות ותושבים יקרים שלי
משפחת עמק יזרעאל,

​אני כותבת לכם.ן את המילים האלה כשהשקט של העמק בחוץ מרגיש אחרת השבוע. הלב שלי מלא במראות, בקולות ובתחושות שאספתי מכם.ן בימים האחרונים. עברנו שבוע שבו המילים 'בית' ו'ביטחון' קיבלו משמעות עמוקה וכואבת, שבוע שבו השמיים מעלינו לא תמיד היו שקטים. אני רוצה להגיד לכם.ן בכנות: גם לי היו רגעים של דפיקות לב. גם אני, כמוכם.ן, חשבתי על הילדים.ות, על המבוגרים.ות, על הבתים שלנו שחשופים לאיומים מרחוק ומקרוב.
​אבל בתוך המתיחות הזו, פגשתי אתכם.ן. ראיתי אתכם.ן במקלטים, מחייכים.ות אל הילדים והילדות, כדי שלא יפחדו. ראיתי אתכם.ן במושבים, בקיבוצים וביישובים הקהילתיים מושיטים.ות יד לשכן ושכנה ודואגים.ות למי שנמצא לבד. ראיתי את הלוחמים והלוחמות שלנו בכיתות הכוננות, את צוותי הצח"י ואת המתנדבים והמתנדבות, עומדים.ות בנחישות שגרמה לי לדמוע מגאווה.

כששואלים.ות אותי מה זה 'חוסן יזרעאלי', אני לא מפנה לגרפים או לנהלים והיערכויות. אני חושבת עליכם.ן - על האחריות שגיליתם.ן, הסבלנות האינסופית והיכולת המופלאה להישאר יחד, גם כשהאדמה רועדת והמדינה מותקפת.

​בשבוע הזה, נוכח המורכבות של מבצע 'שאגת הארי', הבנתי שוב שהכוח הכי גדול של המועצה הזו הוא לא עובי הבטון של המקלטים, אלא הלב הפועם של הא.נשים שחיים.ות בה. המשימה עוד לא הסתיימה והדריכות עדיין כאן. לכן, אני מבקשת מכם.ן מעומק הלב: המשיכו לשמור על עצמכם.ן. אל תהיו שאננים.ות, הקשיבו להנחיות והכי חשוב - המשיכו להחזיק ידיים ולהישאר מאוחדים.ות.

הצוותים שלנו ואני כאן עבורכם.ן כל העת, ביום ובלילה. אנחנו לא רק מנהליםות אירוע, אנחנו עוברים.ות אותו יחד איתכם.ן, כתף אל כתף.
תודה לכל אחד ואחת מכם.ן על מי שאתם.ן ותודה על הזכות להוביל קהילה כזו. שיבוא עלינו סוף שבוע שקט.
​נעבור את זה יחד!

שלכם.ן,
שלומית

סיורי שטח ביישובי המועצה