מתוך: אחרי מות / אורי דרומי על חיים ראם 4.8.2004

חיים ראם שנולד בלבוב, גליציה, היה נצר לשושלת רבנים חשובה ששורשיה מגיעים עד לרש"י. את שם משפחתו הקודם טויבש (טאובס), החליף בראם, על שם אחד מאבותיו, ר' אהרון משה מחבר "קרני ראם" ו"תועפות ראם". עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התחוללו באזור קרבות עזים. משפחתו שהחזיקה באחוזה וביערות, ברחה לווינה וחזרה עם תום המלחמה לשקם את ההרס.

ראם סיים לימודי משפטים ובמקביל הוסמך לרבנות, וכן היה מתאגרף ב"מכבי" המקומי, עובדה שסייעה לו בקטטות רחוב עם נערים שהתנכלו לו. הוא גויס לצבא הפולני אך שוחרר אחרי שחבט בקצין שהעליבו. בשנת 1933 עלה לארץ בסרטיפיקט שהשיג הודות לנישואים פיקטיביים עם בת דודתו והתיישב בכפר החורש, שם התחתן עם תמר (פלה) רוק ונולדו להם שמואל ואיתי.  בזמן מאורעות 1936-1939 התכתש לא פעם עם ערבים ואף נשפט על כך על ידי הבריטים. בשנת 1941 הוא קנה משק בבית שערים, היישוב בו התגורר עד יום מותו.

בשנת תש"ח השתתף ראם בקרבות נגד הסורים בשער הגולן ובמשך שבועיים נחשב חלל מלחמה עד שלפתע הופיע בביתו. משנת 1949 עד 1954 ושוב משנת 1961 עד 1980 שימש יו"ר המועצה האזורית קישון, עם העלייה ההמונית אחרי קום המדינה הוא התגייס ליישב את שוכני מעברת בית שערים (היום אזור התעשייה של רמת ישי) בישוב קבע, וכך נוסדה מגדל העמק. בתקופתו הוקמה המכללה האזורית עמק יזרעאל, ונוסדו האולפנה האזורית למוסיקה ולמחול ובית הספר לחינוך מיוחד מהטובים בארץ.

ראם פעל לניצול מימי השיטפונות של הנחלים בעמק ולהסדרת מעמדן ושילובן של פזורות הבדווים באזור. אמנון ברקאי, שפעל לצידו בתחום זה, אומר כי ראם שידל את הרשויות לשתף פעולה אך לא נתלה באין האונים שלהן כתירוץ לאי עשייה. הוא לא היסס להתעמת עם אנשי שררה, בהם משה דיין, שניסו להתערב במינהל התקין שהנהיג, אך תמיד עשה זאת בנועם, עם קורטוב "יידישקייט". כשאנשי העמק עוד חשבו שכוחם במותניהם, הוא כבר צפה קדימה ופעל להקמת בית אבות משוכלל בעפולה ותמך בייסוד "סב יום" – מרכז רב תחומי לזקן בקיבוץ מזרע. על אפשרות זו להזדקן בכבוד הודה לו על קברו איתן ברושי, יו"ר המועצה הנוכחי, בשם התושבים.

בשנת 1980, מול התנגדויות רבות, איחד את המועצות האזוריות קישון ויזרעאל, בנימוק של חיסכון התייעלות. עמד בראש המועצה המאוחדת, מן הגדולות בארץ, ואחר כך פרש. איריס קליין, מנכ"ל מכללת נצרת עלית, לשעבר סגנית ראש המועצה, אומרת כי חי ותפקד בצניעות קיצונית, ולא קם לו אפילו שונא אחד. הוא זכה בפרס העמק על מפעל חייו ובפרס השלטון המקומי על תפקודו כראש המועצה.

מאז עלייתו, ראם מעולם לא עזב את גבולות הארץ ("מה חסר לי כאן?" אמר תמיד), וגם מהעמק האהוב עליו יצא רק לצורכי התפקיד. במכתב משנת 1952, שמצא דן בראון הארכיונאי של המועצה האזורית עמק יזרעאל, כתב ראם לפקיד משרד הפנים: "ביקרתי במשרדך בשעה היעודה ולשמחתי הרבה לא מצאתיך במקום ויכולתי מיד לחזור הביתה". הוא השתתף בחוג התנ"ך של דוד בן גוריון וניהל בעצמו במשך שנים חוג לתנ"ך לאנשי הסביבה. לאחרונה החל לעיין בשירת החול של ימי הביניים, ובגיל 90 למד תוכנות מחשב חדשות. לנכדו ערן, שניסה "לחלוב" ממנו מידע על עברו לצורך עבודת שורשים, אמר: "לא חשוב מה שהיה, חשוב מה שיהיה".